המשבר הפיננסי חשף כי במקביל לקיומם של מנגנוני ממשל תאגידי ואחריות תאגידית – השחיתות חגגה. כל המנגנונים הללו הוכחו כלא אפקטיביים ביכולתם לנטרל דחפים אנושיים כתאוות בצע, כוחנות ויוהרה

הפוליטיקאי הארגוני נתפש כאחד שפועל מאחורי הקווים, משתמש בערוצי תקשורת לא רשמיים, רושם לזכותו הישגים של אחרים ומצליח להדוף קרדיט שלילי על עשייתו הבעייתית. לרובנו יש על כך ביקורת, שבחלקה נובעת מקנאה ומחוסר יכולת לפעול פוליטית

הסקרים בארץ ובעולם על "חברות שטוב לעבוד בהן" מראים שבינתיים הצרכים של הטבע האנושי, לפחות זה המוכר לנו בעולם המפותח, יציבים למדי.