Uncategorized

אירוע בסדר גודל גלובלי מאפשר להסיר אחריות אישית גם מפרטים וגם מקהילות ומדינות כי בטח מישהו כבר עושה משהו בעניין. גם המדינה יכולה לגלגל את האחריות למדינות אחרות: עשירות ומזהמות יותר

חברות וארגונים, כמו בני אדם, יכולים לחיות ויכולים למות. להיות עסק חי או עסק מת. פרופ' אמה בל מאוניברסיטת קיל

כמה כותרות בעיתונות הכלכלית מהזמן האחרון מעידות על התהוותו של טרנד מעניין: לצד סטארטאפים השואפים לספק שירותים לחברות ממוסדות, צצים חממות וסטארטאפים בתוך החברות המסורתיות עצמן.

הזמן עושה את שלו וילידי דור ה־ Y, בני 27 עד 40, מתחילים לתפוס עמדות ניהוליות בארגונים. כבר עכשיו הם מהווים יותר ממחצית מכוח העבודה, כשליש מהם נמצאים בתפקידי ניהול.

דמוקרטיה אינה עניין שאנחנו חווים באופן ישיר מדי יום. ההפך הוא הנכון. משחר הילדות אנחנו חיים במערכות דיקטטוריות, שבהן מלמדים

מה היה עושה נוחי דנקנר לפני עשור אם היה רואה את עצמו כשהוא מזדקן בתא הכלא? האם היה פועל אחרת?

קולטני בולשיט הם אנשים הנוטים להיות מושפעים מחדשות מזויפות. הם נוטים להתרשם ממשפטים קצרים, קליטים בעלי משמעות עמוקה כביכול - והם גם יצרני בולשיט בעצמם

מה עושים כשחברה שלמה תלויה במנכ"ל הדומיננטי שלה? מה יקרה כשהוא יאבד את מגע הקסם ויטעה? ואם יסתבך בשערורייה או ימות?

האם מפריחי העפיפונים והבלונים מעזה הם לוחמי חופש או טרוריסטים? האם היה קיפוח עדתי מכוון

דינת ישראל היא מדינה של יזמות. זו עובדה, וגם משהו להתגאות בו. היא מונה כ־ 8 מיליון תושבים – כ־ 0.8% מאוכלוסיית העולם – ובכל זאת